<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יוחנן בן בג בג</h1>
<h2>דף נז.</h2>
גרסינן בפרק ראשון של קידושין [י' ע"א] איבעיא להו ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה. תא שמע וכבר שלח רבי יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירא לנציבין, שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. שלח לו מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדרוש קל וחומר אי אתה יודע. ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילתה בתרומה. זו שביאתה מאכילתה אינו דין שכספה מאכילתה. אבל אמרו חכמים אין אשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. ובירושלמי פרק אע"פ [כתובות פ"ה ה"ד] הלכה היבם אינו מאכיל. עשתה ששה חדשים לפני הבעל וששה לפני היבם וכו', עד אלא אפילו כולן לפני היבם חסר יום אחד אינה אוכלת. ולא סוף דבר חסר יום אחד אלא אפילו כולן. ומסיק מתני' לא כמשנה ראשונה ולא כמשנה אחרונה אלא כמשנה האמצעית. דתני בראשונה היו אומרים ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דהוו דורשין וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מה בין כהן קונה אשה לקונה שפחה. חזרו לומר לאחר י"ב חודש לכשיתחייב במזונותיה. ב"ד שלאחריהם אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירא לנציבין וכו'. עד ומה אעשה והן אומרים לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. וסמכו להן מקרא כל טהור בביתך יאכלנו. ונראה הפירוש בביתך יאכלנו ולא חוץ לבית והיינו ארוסה. מיהו עיקר הטעם או משום שמא תשקה או משום סימפון [קידושין י' ע"ב], והאי קרא אסמכתא בעלמא הוא. ועל הקל וחומר מסיק א"ר יודן הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה, דהוא יכול מימר ליה אי אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה תאמר בזו שאינה נקנית בחזקה. וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר.
גרסינן ביבמות [ס"ו ע"א] פרק אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו. ובגמרא ועבדי מלוג לא יאכלו הוי כקנינו שקנה קנין דתניא מנין לכהן שקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו יאכל בו. ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיה קנו עבדים שיאכלו בתרומה וכו'.
וגרסינן נמי תו ביבמות פרק יש מותרות [פ"ה ע"ב], בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת ללוי שומרת יבם ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר. בת לוי מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן ללוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר. ואוקימנא למתניתין כרבי מאיר דאמר מעשר ראשון אסור לזרים. וסיפא דבת כהן ללוי ובת לוי לכהן דלא תאכל לא בתרומה ולא במעשר הכא נמי זרות איכא. ואמר רב ששת מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום דארוסה אין נותנין רשות לתרום. דתניא ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. אתה אומר נותנת רשות או אינו אלא לאכל, אמרת תרומה חמורה אוכלת מעשר הקל לא כל שכן.
ובספרי בפרק כ"ד מתנות כהונה [פ' קרח] ביכורי כל אשר בארצך עד כל טהור בביתך יאכלנו, להביא בת ישראל המאורסת לכהן שתאכל בתרומה. דביכורים נמי אקרי תרומה [כדתניא (מכות י"ז ע"א)] ותרומת ידך אלו הביכורים. ומסיק או אינו אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה וכו', עד וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירא לנציבין וכו'.
ובפרק מעשר ראשון תניא התם [ספרי פ' קרח], ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם להביא בת ישראל המאורסת ללוי. [כך] מצאתי. וליתה לגירסא [זו], אלא [ה"ג] הנשואה. כמו שכתבתי ביש מותרות. ומצאתי בחיבור אחי ר' מאיר [שהוא] מפרש בשם רבינו הלל, דקא דייק אתם וביתכם ובית לא אקרי אלא נשואה. אבל אחי [מפרש] דברייתא דקתני המאורסת ללוי דנותנת רשות, על פי הירושלמי דסדר יומא [פ"א ה"א] דארוסה נמי אקרי בית דגרסינן התם ובספרא דבי רב [תו"כ פ' אחרי], מנין שכשם שמתקינים לו [כהן] אחר כך מתקינים לו אשה אחרת ביום הכיפורים. ופריך בירושלמי ולקדשה מאתמול לכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים. ומיהו בגמרא דידן [יומא י"ג ע"א] [גרסינן] וכמה דלא כניס לאו ביתו הוא. ומשני מאי דמשני. עד כאן יסוד אחי.
נחזור לשיטתינו, הרי מכל מקום רבינן מכל טהור בביתך את הארוסה. ובספרא דבי רב [תו"כ פ' אחרי] ההיא דאלמנה, מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שאוכלים, ונפקא ליה מקנין כספו. ועל כרחין האי קנין כספו קדושין נינהו, אתם וביתכם היינו נושאה למה, והא מהתם נפקא מקנין כספו. וכי תימא התם נמי קנין כספו בנשואה כדקתני בהדיא מנין לכהן שנשא אשה, תרתי בנשואה למה לי. וכי תימא אתם וביתכם במעשר הקל כתיב, ולא בא הכתוב אלא ללמד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות. אם כן אכתי קשיא לי הברייתא דקתני [ספרי פקי"ז], או אינו אלא נשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמור, אם כן קנין כספו למה לי. אם לרבות את הארוסה כבר אמור. ואם את הנשואה כבר נאמר. ואם ללמד שאם קנתה עבדים והכניסה לו עבדי מלוג, מי גרע מעבדים שקנה קנין. דהכי גרסינן בתורת כהנים [ספרי פ' אמור] מנין לאשתו שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל כי יקנה נפש קנין כספו קנינו שקנה קנין.
וי"ל משום הכי איצטריך לאשמועינן דאף עבדיה אוכלים מכח שהיא קנויה. ולא גמר מעבד, דעבד בדין הוא דמה שקנה אוכל, דעבד כנעני גופו קנוי, ואין לעבד במקום רבו שום זכיה ויד העבד כיד רבו כדאיתא בפרק השואל [ב"מ צ"ו ע"א]. אבל אשה כיון דנכסי מלוג שלה אינן אלא שיעבוד דבעל לפירות בתקנתא דרבנן, וגופה אינו קנויה [לבעלה], לימא לא יאכלו בתרומה, קמ"ל מקרא יתירא, כיון דקרינא בה קנין כספו כל דהו אף קנינה הכי נמי דקרינא קנינו שקנה קנין. דהכי מסקינן התם [ספרי פ' אמור] יכול אפילו קנה עבד עברי יאכל בתרומה ת"ל כסף יצא עבד עברי שאינו כסף. נראה הפירוש שמגרע ויוצא, או פודה עצמו מיד רבו בכל שעה שירצה. אבל אשה ועבד אין יוצאין אלא מדעת בעלים ובשטר. ואפילו למאן דאמר פרק השולח [גיטין מ"א ע"ב] דכסף לבד מוציא לשיחרור, מכל מקום מדעת בעלים בעינן.
מיהו הא קשה יוחנן בן בג בג דשלח לרבי יהודה בן בתירא [יש] לתמוה עליו למה אמר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, הני קראי דדרשינן חד לארוסה וחד לנשואה מאי דריש בהו. ותו רבי יהודה בן בתירא קל וחומר למה לי, והלא יש עליו תשובה כמו שהירושלמי [כתובות פ"ה ה"ד] אומר, לא, [אם] אמרת בשפחה שכן נקנית בחזקה ובחליפין, אע"ג דהירושלמי לא אמר אלא חזקה, מיהו (אינו) [אינו] יכול להקשות אלא חליפין. וגם התוספות הקשו כך דהא בעל התלמוד [קידושין י' ע"ב] דאייתי הא סבירא דמדאורייתא פליגי. ויש לומר לפי שיש תשובה על קל וחומר זה לא חשש התנא לומר כל טהור בביתך לרבות את הארוסה. והלא דין הוא, ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילה זו שביאתה מאכילתה וכו'. ולמה לי קרא. משום דאיכא למיפרך כדפרכינן, לא אם אמרת בשפחה שכן חזקה מאכילתה שהרי נקנית בה, תאמר באשה שאינה נקנית בחזקה. אי הכי איצטריך קרא לארוסה.
ועוד קשיא לי הסודר מאי קל וחומר איכא הכא למילף מביאה דשפחה כנענית. מכדי קיימא לן דעבד כנעני נקנה במשיכה כבהמה, משום דכתיב [שבו לכם פה עם החמור], עם הדומה לחמור. והא דנקנה בכסף בשטר ובחזקה משום דאיתקש לקרקעות כדאיתא בפ"א דקדושין [כ"ב ע"ב]. וכן נמי אם הגביהו לרבו קנאו בהגבהה [לפי] שנשתמש בו. וכל זה משום דדין בהמה עליו. אטו בהמה שייכא בה ביאה. ותו היכי מצי למיגמר ביאה דבת ישראל דהיתירא [היא] אע"ג דפריצותא [היא], מביאה דעבירה. דליפרוך מה לי כסף בשפחה כנענית שכן גופה קנוי, תאמר בכסף בת ישראל שאין גופה קנוי. דהא אף ביאה שעל ידי חופה לא היתה אוכלת אי לאו מריבויא [דכתיב] וכל טהור בביתך, משום פירכא דאין גופה קנוי. הילכך גימגום [—דוחק] הוא למאן דסבר דמדאורייתא אמר רבי יוחנן בן בג בג ורבי [יהודה] בן בתירא.
והא דאסיק אבל מה אעשה שהרי אמרו אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. נראה לי כי מה ששלח רבי יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירא, לפי ששמע עליו שהורה להאכיל משהגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה. ומסיק רבי טרפון אומר [כתובות נ"ז ע"א] נותנין לה הכל תרומה, ורבי עקיבא אומר מחצה תרומה ומחצה חולין. בד"א בארוסה וכו' עד רבי יהודה בן בתירא אומר נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת של חולין. ואפילו קאי אנשואה, בארוסה מיהא סבר או כרבי טרפון או כרבי עקיבא. הילכך שלח ליה הכי. ורבי יהודה בן בתירא (הודה במשנה) [הורה במשנה] ראשונה כרבי טרפון וכרבי עקיבא דאוכלת. וי"ל דבסוף אמרו שלא תאכל עד שתיכנס לחופה היינו דשלח ליה אבל מה אעשה הואיל וב"ד אחר עמד ואמר עד שתכנס לחופה, הריני איני חלוק עליהם. ולמאי דמסיק דלבית דין שלאחריהן משום דעולא היינו משום סימפון. אבל לשמא תשקה כיון דדוכתא מייחד לה, לא חיישינן.
מיהו תימה הוא, דכולא תלמודא נקט קנין כספו ולא נקט כל טהור בביתך, [ועוד] דאי מקנין כספו נפקא לן (ליכא) [איכא] למיקשי תינח היכא דקדיש בכספא, בשטר ובביאה מנלן דאכלה באותן קידושין. ולא קשיא מידי דהא עבד נמי נקנה בשטר ובחזקה ובחליפין ובמשיכה. וכן בהמה במסירה, ואפילו הכי [הוו] קנין כספו [והא] אמרינן גבי אשה משום דאיתקוש הויות להדדי. גבי עבד נהי דמהני חזקה ושטר דלא למיהדר מיהו כסף צריך ליתן, ואם נתנו לו עבד במתנה נמי קנוי אף לאכול בתרומה. כדאיתא ביש נוחלין [ב"ב קל"ח ע"א] הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים אם היה רבן שני כהן אוכלין בתרומה. ונראה דהכי דריש וכהן כי יקנה נפש קנין [כספו] הוא יאכלו בו, באיזה ענין שקנה ואפילו נתנו לו מתנה. והאי דנקט כספו למעוטי עבד עברי אתא, כדדריש בתורת כהנים [פ' אמור], ולרבינא דאמר מדאורייתא פשיטא ליה דמיכל אכלה ומדרבנן הוא דשלח ליה לא קשיא מידי מהני דמייתינן.
ואחי הרב ר' מאיר אמר לי דאין להקשות אביאה דשפחה, דכיון דהותרה מכללה לעבד עברי חשיבא ביאתה, ושפיר יליף לה בקל וחומר.
ורבינו תם בספר הישר [כתב] היבם אינו מאכיל בתרומה מכח דידיה אם לא אכלה מכח הבעל. וטעמא לפי משנה ראשונה משום דאינו חייב במזונותיה אלא אם כן עמד בדין וברח, דלאו דוכתא מייחד לה. דאין רוב יבמין זנין יבמותיהן אלא (אם כן) [או] כונסין או פוטרין. אבל אם אכלה תרומה אחת [מכח] בעלה כיון שזכתה זכתה ואוכלת בתרומה כדמעיקרא. מאי טעמא קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין כספו דאחיו הוא. כלומר קנין [כספו] אמר רחמנא שאוכל בתרומה, ורבנן דמשנה ראשונה הוא דתקון מי"ב חודש ולהלן דאוכלת, והאי קנין דאחיו הוא ובהאי יבם דלאו קנינו ממנו הוא לא תקון רבנן שתאכל קודם שתיבעל. דמחמת יבם לא אכלה אם לא אכלה תחת הבעל. וגמרא [כתובות נ"ח ע"א] הכי איתא בפני הבעל אמרת לא, בפני היבם מיבעיא. ה"ג זו ואף זו קתני לא מיבעיא וכו'. כמו שכתבתי למעלה. וכן מוכיח בתוספתא [כתובות פ"ה ה"א] דקתני רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה ולא היבמה עד שתיבעל. מכלל דמשנה ראשונה אפילו לא נבעלה אוכלת אם אכלה תחת הבעל. ותלמוד ירושלמי [כתובות פ"ה ה"ג] מוכיח כן, כמו שכתבתי למעלה. וכולי תלמודא אמשנה אחרונה קאי, בין בארוסה בין ביבמה. דתרוייהו לא אכלי אלא עד חופה ובעילה.
ורבי יוחנן בן בג בג, אם הוא בן בג בג סתם, הרי מבורר בימי מי היה, בימי רבי יהודה בן בתירא. וכבר כתבתי בסדר בן, כי בן בג בג הוא רבי יוחנן בן בג בג. והבאתי ראיה מתנא דבי [אליהו] זכור לטוב דתניא בהדיא בסוף הברייתא [פי"ז] יוחנן בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולא בה. וליתא לפירושא דמפרשי דהיינו בן הא הא, כי בן הא הא היה בימי הלל הזקן כמו שכתבתי על סדר בן ועל סדר האי האי. ומה שמפרשין מפני מה נקרא בן ליתא להא, כדאיתא עיקר בהוכחה דתנא דבי אליהו זכור לטוב.
